<h1>ארחות חיים הלכ' קדושין סימן ב'</h1>
<h2>דף ו.</h2>
היה מדבר עמה על עסקי הקדושין ועמד וקדש ולא אמר לה כלום הואיל והיו עסוקין באותו ענין הרי זו מקודשת ואין צריך לפרש וכן אין צריך לפרש אתם עדי אלא כיון שקדש בפניהם הרי זו מקודשת.
<h2>דף יב:</h2>
ואם קדש בביאה אומר לה הרי את מקודשת לי בביאה זו או מיועדת לי או כיוצא בזה הלשון בבעילה זו ומתיחד עמה בפני עדים ובועלה וכתב הר"י מקורביל שדין קדושי ביאה אינן נוהגין עתה כדאמרינן רב מנגד אמאן דמקדש בביאה משום פריצותא. ויש לאיש לקדש האשה בכל לשון שמכרת בו ויהיה משמע הדברים שקנאה.
<h2>דף מג.</h2>
היה מדבר עמה על עסקי הקדושין ועמד וקדש ולא אמר לה כלום הואיל והיו עסוקין באותו ענין הרי זו מקודשת ואין צריך לפרש וכן אין צריך לפרש אתם עדי אלא כיון שקדש בפניהם הרי זו מקודשת.
